לידתו של ר' אליעזר בקדושה ובטהרה, ועל ירידת נשמתו לעולם הזה, שגורה בפי זקני חכמי מרוקו העובדה המופלאה הבאה:

באחד הלילות, זמן מועט לפני שהרתה אמו, בעת ששקד ר' שמואל על תלמודו, נשמעה נקישה חרישית על דלת ביתם.

ר' שמואל קם, ובצעדים זריזים מיהר לפתוח את הדלת.

פתח, ונאלם דום…

מולו ניצב זקן הדור צורה כמלאך. פניו של האיש האירו באור יקרות, מאותו אור הגנוז לצדיקים, וניכר עליו כי מהעולמות העליונים בא. הזקן נראה קצר רוח, ומשהתעשת ר' שמואל קימעא, לא המתין להזמנת בעל הבית, אלא פתח פיו ואמר:

– "דע! אני הוא התנא ר' אליעזר בן הורקנוס. בקרוב תהרה אשתך בבן זכר, אשר יאיר את עיני ישראל בתורתו. היות ונגזר על נשמתי לרדת שוב לעולם הזה, הנני מבקש ממך: תקראוהו על שמי, בכך ישכון בו ניצוץ נשמתי כל ימי חייו". סיים

את דבריו, פרח ונעלם.

ר' שמואל ואשתו התרגשו מאד, וציפו לראות בהתממשות הדברים.

לאחר זמן מועט הרתה אשתו, ובעת לדתה את בנה, בשנת תע"ד, 27 התמלא הבית כולו אור של קדושה.
ר' שמואל הבין שאותו חזיון נפלא התקיים, שמר את הבטחתו, וקרא שם בנו אליעזר.

אולם כדרכה של תורה, פעמים לא מעטות הדרך היתה חסומה, פקעת קושיות ללא מוצאן.

או אז מה גדל צערו, הוסיף יגיעה על יגיעתו, ולא אחת הושחרו שינין עד שהצליח להתיר את הסבך, לפלס מסילה ללב הענין, ולטעום טעמם של דברים המתיישבים על הלב.

בפי זקני חכמי מרוקו מפורסם המעשה הבא:

פעם אחת, נתקל בלמודו, בדברי מהרש"א קשים וסבוכים ביותר. ר' אליעזר התעמק שוב ושוב בנסותו להבין את דבריו,

אך ללא הועיל, כל המבואות סתומים היו.

זמן רב עבר, השעות נקפו בזו אחר זו, הלילה ירד, וכבר הגיע שעת חצות,

ועדיין לא נמצא פתרון.

צער רב הצטער ר' אליעזר, ומרוב צערו החל לבכות.

לפתע נכנס לביתו זקן הדור פנים, ופנה אליו בשאלה: מה ארע לך? ומדוע נפלו

פניך?

מששח בפניו את צערו, הציע לו אותו זקן בחיבה, הבה ואלמד עמך. התישבו יחדיו, הזקן פתח את פיו, והסביר במתק שפתים את דברי המהרש"א באופן בהיר

ביותר.

משסיים וקם ללכת לדרכו, פנה אליו ר' אליעזר בשאלה: אולי תאמר לי מי הוא

כבודו?

השיב לו הזקן בבת שחוק: אני הוא המהרש"א, ראיתי את צערך הגדול להבין את

דברי, וקבלתי רשות לרדת מהעולם העליון כדי לבארם לך…

ר' אליעזר הצטיין בתקיפות מרובה בענייני הלכה, כפי שניכר מתוך תשובותיו המרובות, ומשאו ומתנו עם חכמי דורו. מעשה מעניין ביותר אודות תקיפותו זו, מביא בספר מלכי רבנן" בשם אביו, את ששמע בשם הראשונים:

באחד הימים, ישב ר' אליעזר וכתב פסק הלכה, בו השיג על מסקנת ההלכה שהסיק הגאון הנודע ר' יהודה בן עטר זצ"ל מפאס.

תוך כדי הכתיבה, נשא ר' אליעזר את עיניו, ולחרדתו ראה מול עיניו אריה אימתני
רובץ מולו.

ר' אליעזר נבהל מאד, והחל לנוס מבית המדרש תוך כדי זעקות שאריה רודף אחריו להורגו.

אנשים ששהו בסביבה, שמעו את זעקותיו, והחלו לחפש אחר האריה. חיפשו וחיפשו, אך לא מצאו. משנואשו, פנו לעבר ר' אליעזר בתמהון גדול, היתכן כדבר הזה? וכי בעל דמיון נהיית? ומה גם בעת שהיית שקוד על תלמודך!

ר' אליעזר שהיה נתון עדיין תחת רושם הפחד הנורא, החל חוכך בדעתו, והשיב: בעת שכתבתי תשובתי, היה נראה לי להשיג על דברי ר' יהודה בן עטר, ואז, תוך

כדי שכתבתי דעתי, נראה לי אותו מראה מבעית.

מששמעו זאת חכמי דורו, נענו ואמר: היא הנותנת! משום שדעתך חשובה ומתקבלת בשמים, לכך כשהשבת על דברי הארי הגדול – ר' יהודה בן עטר (יהודה

נמשל לאריה), ניצב אריה מבעית למולך.

אולם, אם סבורים אנו, שמשום אותו מחזה חזר בו ר' אליעזר מדעתו – טעינו טעות גדולה! ר' אליעזר שב וכתב את דעתו ללא חת!

גזירה מפי אור החיים שמעתי מפי זקני חכמי רבאט.

שאחד מביקוריו של אור החיים הקדוש אצל אחותו שהיא אמו של רבינו אשר היה קשור אליה מאוד,

היה אור החיים עוקב אחרי אחיינו הקטן ומשתעשע אתו בדברי תורה ונהנה מאוד המופלאה ומפיקחותו הנדירה, מחוכמתו האו"ח

השמיע לו חידוש עצום עמוק ומפולפל מייד רבינו שהיה עדיין ילד בגיל רך מאוד סתר לו את החידוש והפיל לו את הבנין כלאחר יד,

ובגלל שדיבר אתו בתקיפות כאדם בוגר, האו"ח פלט מפיו קללה הנאמרת בתור "חיבה" לאדם צעיר העושה מעשה בגרות, "א־ימסי סגיר" דהיינו שילך מהעולם הזה צעיר,

אמו שמעה דיבור קשה זה יוצא מפי אחיה הצדיק מייד גערה בו ובקשה שיברך אותו,

האור החיים התנצל מאוד ואמר לה שזה נפלט לו מפיו מרוב שמחה ששמע אחיינו איך הוא מפרק הרי הרים כלאחר יד.

מייד בירך אותו לבטל הגזירה. אך כדי להרגיע את לבה של אחותו הוסיף ואמר: "יהי רצון שכל מה שיגזרו עלי יהיה גם עליו ויזכה ויגדל כמוני"

אבל אור החיים ע"ה לא ידע שכבר בגיל מ"ז ימלא בשלימות את שליחותו בעולם הזה ויחזיר את נשמתו ליוצרה,

ואכן כשגגה היוצאת מלפני השליט, דיבורו הקדוש של האוה"ח נקלט בשמים

והנה נגזר מייד שגם רבינו הקדוש נפטר בגיל מ"ז באותו גיל של דודו האור החיים הקדוש.

באותו עניין זקני חכמי רבאט מספרים,

שפעם ר' אליעזר בהיותו רך מאוד בשנים(גיל יג') התווכח עם חכמי הישיבה תלמידי מור אביו ר' שמואל והתעקש להסביר את הסוגיא שבה עסקו לפי סברתו ופירושו,

אביו בשומעו שהוא עומד על דעתו בצורה עיקשת בפני חכמים גדולים וגאוני עולם גער בו חזק עד שרבי אליעזר בכה.

באותו לילה נגלה לאביו בחלום רבי אליעזר בן הורקנוס, ואמר לו הרי אתה יודע שבנך זה הוא ניצוץ נשמתי ובעל הארה גדולה רוחנית בדור הזה, על כן אבקש להיזהר לא לפגוע בו ולא להרגיזו, אמנם אתה זכית בו, אך אם תמשיך להרגיזו אני אקח לך אותו. תיזהר!.

כידוע רבי אליעזר בן הורקנוס היה מגדולי התנאים בתקופה שלאחר החורבן, נחשב בדעותיו לנוטה אחרי בית שמאי.

רבו רבי יוחנן בן זכאי הפליג בשבחו עד שאמר עליו: "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע הוא את כולם" כך היה גם נחשב רבינו בעיני חכמי דורו דור דעה.

מסופר שהתנא דידן רב אד"א זצ"ל כשהיה עדיין קטן היה חריף ביותר

וכשנתגלה בימיו ספר פרי חדש הוא היה משיג עליו ברוב מקומות בגליון הספר וכשבאים הת"ת לקרות ורואים אותם ההשגות קשים ביותר עד שלפעמים היה כותב על הפר"ח שלא כיון יפה וכיוצא וכו',

אז חרה להם ולא ידעו מי זה הוא המשיג.

לכשהא ציוו לשכנים להשגיח מי הוא זה שבא לבית המדרש אחר צאתם, למחרתו השגיחו וראו את רב אד"א עולה בחשאי לביה"מ שהיתה בעליה והציצו מן החלון וראו בידו ספר אחד וראו כותב בגיליון שלו.

למחרתו באו החכמים ללמוד כדרכם ומצאו הספר של הרב פר"ח ז"ל שגליונו כולו מלא השגות, ולפעמים מעביר הקולמוס על איזה שיטת וכו', שאלו להשכנים מי הוא זה שעולה אחרינו לביה"מ ואמרו הוא בנו של ר' שמואל די אבילה שעולה בחשאי וכותב בספר אחד.

אזי נאספו כל החכמים וראשי הק"ק בעי"ת סאלי ששם היו דרים הרב ר' שמואל ובנו רב אד"א זלה"ה,

לעשות משפט כתוב לבנו של ר' שמואל על שהתריס נגד הרב פר"ח כאשר ידבר איש אל רעהו,

ובכלל החכמים היה ג"כ רב קשישא שכהו עניו מלראות הוא ניהו הרב רבי יוסף ביבאס זלה"ה ומופלג בזקנה מאד מאד,

ונתייעצו עמו מה לעשות להבן הנזכר שהתריס נגד הרב פר"ח. ענה ואמר קראו עלי דברי הרב פר"ח וקראו עלי ההשגה של הבן הנזכר, אזי קם בצעקה גדולה ואמר להם בזה"ל:

"חסומא עליכום יא רבאעת לחי די נתומה מה פרמתוסי כלאמו וקומתו תמעלו למעמד עליה, ומאי האי ומאי כלי האי" – אם הרב פר"ח חכם זה הילד יותר חכם ממנו ואם יש בידכם להשיבו על השגותיו השיבוני, לכשהא קמו כולם והלכו להם בבושה וכלימה הי"ץ והלכו לבתיהם

והגיעו הדברים עד כדי כך, שבאחד הימים,

בעת שישב בבית מדרשו והגה בתורה התפרצה חבורת יהודים מבוהלים לבית המדרש, בזעקות שבר.

צעקותיהם הקיצו את ר' אליעזר מעומק עיונו, ונגרם לו היסח הדעת מדבקותו בנבכי הסוגיא

האנשים המבוהלים לא המתינו לנתינת רשות, ותיכף פתחו פיהם בקריאה נואשת: רבינו הקדוש! הצילה נא! פיקוח נפש!

הנהר הסמוך לעירנו עולה על גדותיו, במרוצתו שטף כבר את רחובות הנכרים, ועתה מאיימים המים הזידונים לשטוף את רחובות המלאח היהודי.

לתדהמתם, הרעים עליהם ר' אליעזר את קולו: וכי בשביל דבר פעוט כל כך גרמתם
לי היסח הדעת מלימודי?

לענין כזה, די במקלי!
טלו אותו, ורשמו עם קצהו פס סביב רחובות המלאח, ותאמרו לנהר בקול רם:

עד כאן תבא!

אחיו המבוהלים, נרעדו שבעתיים למשמע אוזניהם, הכי עד כדי כך רוממות תורתו,

שאין להפריעו גם לעת הזו? כופפו ראשם לפניו, ויצאו מבית המדרש בהכנעה ובהערצה.

כשהגיע כמובן, לאחר מכן מיהרו לעשות כציוויו, וככל היוצא מפיו כך היה הנהר למקום הפס, שקעו מימיו אט אט ולא קרבו לסימטאות המלאח היהודי. (אגב, מקל זה בנמצא עד היום)